אהבה בלתי צפויה

האחת.

זה היה עוד לילה של חוסר שקט. חפשתי את עצמי בפאבים ברחבי העיר, אולי שם אמצא את שאהבה נפשי. אני לא מאמין בלמצוא אהבה בחיי הלילה, אבל אולי דווקא היום זה יקרה. דבר שלמדתי בחיים - אי אפשר להלחם בגורל...

ככל שהזמן עבר, הבנתי שזה לא המקום שלי, שם לא אמצא את האחת...סגנון הבחורות שנתקלתי בהן היה שיטחי מבפנים ו"עשוי" מידי מבחוץ... אני בחור פשוט, לא מורכב... ומה שהכי עושה לי את באישה זה שתהיה נועזת שתדע בדיוק מה היא רוצה.... ההפך המוחלט ממני בעצם.

אז חזרתי הביתה, למקום השקט שלי. הלילה נראה רחוק מלהיגמר. אכין לי אספרסו, אולי ככה אצליח להתעורר על עצמי.

מאחורי כל כוס קפה קיים סיפור.

פתאום כמו מתוך סרט מתח, ראיתי במטבח דמות מגששת באפלה. שתיתי בפאב אבל לא יותר מידי. ואז זה הכה בי - יש לי פורץ בבית. מה לעשות? להדליק את האור? לתקוף מאחור? שאלות על החיים עולות לי בראש: זהו? זה הסוף? ככה אגמור את חיי? לבד, בחושך?! ואיך שוב לא נעלתי את הדלת?!?!

החלטתי לעשות מעשה, לתקוף את הפורץ! ככל שהתקרבתי לדמות באפלה, על קצות האצבעות בשקט מופתי, התחלתי להריח ריח של אספרסו חריף... הדלקתי את האור, ולתדהמתי ראיתי אותה, מצאתי את האחת. עמדה מולי אשת חלומותיי, יפייפיה, נועזת, יודעת בדיוק מה היא רוצה- כוס קפה חמה ומענגת, לא יותר מזה.

"לא יותר פשוט להדליק את האור ולהכין את הקפה?" שאלתי אותה. "תמיד הייתי טיפוס של חושך", היא ענתה. מפולפלת, אהבתי. אולי לא סתם יצאתי לסיבוב בעיר, אולי לא סתם השארתי את הדלת פתוחה... הרי אי אפשר להלחם בגורל, את זה כבר הבנתי, ואולי טוב שכך. "עם כמה סוכר את שותה?", "בלי. אני אוהבת את הקפה שלי מר וחזק". 

ובאותו רגע הבנתי- כאן זה לא נגמר.


הבא חזרה